פסק-דין בתיק ת"א 15647-07

תביעת שיבוב שהוגשה מכוח סעיף 328 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 ( חוק הביטוח הלאומי או החוק) להשבת סכומי כסף ששילם התובע - המוסד לביטוח לאומי ( המוסד), לנפגעת שמעדה בשל מפגע בתחומה המוניציפאלי של הנתבעת - עיריית חולון ( העירייה).

סכום התביעה המשוערך עומד על סך של 50,783 ש"ח.

כללי

1.      ב-12/8/03 נפלה גב' רחל עמיאל ( הנפגעת),  ושברה את כתפה השמאלית. לטענתה נפלה משום שרגלה נתקלה במרצפת בולטת במדרכה שבתחום העיר חולון. התאונה ארעה עת צעדה ממקום עבודתה והוכרה כתאונת עבודה. כפועל יוצא שילם המוסד לנפגעת סכומי כסף שאת השבתם הוא תובע כעת.

2.      כידוע, המוסד זכאי לתבוע מהעירייה שיפוי בשל סכומים ששילם לנפגעת ובלבד שיוכח כי העירייה אכן אחראית לנזק ובשיעור שלא יעלה על נזקה של הנפגעת. המוסד נכנס אפוא בנעלי הנפגעת ועליו להוכיח הן את זכותה כלפי העירייה והן את שיעור נזקיה, שכן הוא לא יוכל להיפרע מעבר לחבות העירייה כלפי הנפגעת עצמה.העירייה מצידה רשאית להעלות טענות הגנה העומדות לה כלפי הנפגעת. חילוקי הדעות בענייננו נוגעים הן לאחריות העירייה והן לשיעור הנזק. נבחן אפוא שאלות אלו, היינו -  האם העירייה אכן התרשלה וגרמה לנזק ואת שיעור נזקיה של הנפגעת.

3.      לשלמות התמונה יצוין כי הנפגעת הגישה תביעת נזיקין אישית כנגד העירייה, ותביעה זו הסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פ"ד ובמסגרתו שילמה העירייה לנפגעת סך (משוערך) של 39,420 ש"ח (ת.א (ת"א) 24992/05). הצדדים נחלקו בשאלה האם בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' המוסד לביטוח לאומי[26/8/10] יש לנכות סכום זה מנזקיה של הנפגעת, אלא שלאחר שמיעת הסיכומים (ובימים האחרונים ממש) הוכרעה במחלוקת ברע"א 1518/11 המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית רמת-גן [23/10/11] - כדרכו של המוסד.

שאלת האחריות

4.      לתמיכה בתביעת המוסד הוגש תצהירה של הנפגעת במסגת תביעתה האישית. הנפגעת נחקרה על תצהירה בשני מועדים - לראשונה בפני כב' השופט קסירר, בשאלת האחריות בלבד, ובשנית בפני, בשאלת הנזק ושאלות קצרות לעניין האחריות. לטענתה, נפלה משום שנתקלה בהפרש גבהים שבין מרצפות בטון שריצפו את המדרכה שעליה צעדה. לא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסה זו שגם נתמכה בראיות חיצוניות. עדותה בפני נשמעה סבירה והעדויות בשני המועדים היו קוהרנטיות זו עם זו וכן עם הדיווחים מזמן אמת. אכן, תחילה היו חילוקי דעות מסוימים בנוגע למיקום התאונה אולם אלו הובהרו בחקירתה של הנפגעת, בשני המועדים. אני מקבל אפוא את גרסת המוסד בנוגע לנסיבות התאונה.

5.      חילוקי הדעות המרכזיים נוגעים לשאלה האם אכן מדובר במפגע ואם היה בידי העירייה לתקנו לפני התאונה. במחלוקת זו דעתי עם המוסד. מיקום התאונה צולם על ידי קרוב משפחתה של הנפגעת והתמונות הוגשו לתיק בית-המשפט [ ת/1 א-ז]. הצלם אמנם לא העיד בבית-המשפט, אולם הנפגעת העידה כי התמונות צולמו בנוכחותה ובהנחייתה וכי הן משקפות את מקום הנפילה ואת המפגע שגרם לנפילה. התמונות מראות כי המדרכה במקום מרוצפת מרצפות בטון ישנות בגודל 45*45 ס"מ (גודל המרצפות נלמד מעדות העד מטעם העירייה). אחת המרצפות גבוהה מן המרצפות האחרות במספר ס"מ, ואחת מפאותיה נשחקה, כנראה בשל דריכה מוגברת הנובעת מהיותה גבוהה מאחיותיה. ב"כ העירייה מציין, ובצדק, כי התמונות צולמו מ"מעוף הנמלה", היינו - מגובה נמוך וקרוב למפגע, דבר המצביע, לגישתו, על הקושי לאיתור המפגע מכל זווית אחרת. עם זאת, די בתמונות שהוצגו כדי להצביע על קיומו של הפרש הגבהים, ובמיוחד נפנה לתמונה ת/1 ב' המראה מנח כף רגל על המרצפת וממחישה את הזווית ואת הפרש הגבהים שדי בו להכשלת הולך רגל. אכן, מדובר בהפרש גבהים שאינו גבוה, אולם גם הפרש שכזה עשוי לגרום למעידה אם נתקלים בו והוא מהווה מפגע מסוכן.  

6.      אחריות העירייה: אין חולק על חובת הזהירות המושגית המוטלת על  העירייה מכוח סעיף 235 ל פקודת העיריות [נוסח חדש] ומכוח דיני הרשלנות הכלליים וסעיף 35 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. השאלה היא האם קיימת חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין שכן העובדה שהנפגעת נפלה אין בה כשלעצמה להטיל אחריות על העירייה ויש להראות כי מדובר בסיכון בלתי סביר שלא ננקטו אמצעי זהירות סבירים למנעו. הפסיקה דנה ודשה במקרים בהם אדם נפגע מנפילה על מדרה עירונית וקבעה כי העירייה אינה יכולה לתקן ולאתר כל ליקוי קטן ומזערי שכן " רחובות ומדרכות עיר אינן 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים... לא כל סטייה מ'יושר מתמטי' של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע"א (ימ') 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן [1998]. מנגד נקבע כי " מדרכה אינה 'משטח סטרילי' אולם לא צריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים  לנפילתו" (ע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם [2002]) וכי " אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר...הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך - אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן" (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם [1995]). בית-המשפט נדרש אפוא לאזן בין הערכים השונים ולבחון את הסיכון, אפשרות צפייתו ואפשרות תיקונו בהתאם לנסיבות המקרה, לאופי המפגע, להתנהלות הרשות המקומית ולהתנהלותו של הנפגע עצמו.

7.      אשר לענייננו - לאחר שקילת הראיות הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין מדובר בסיכון בלתי סביר שהעירייה לא נקטה אמצעי זהירות נדרשים למניעת התממשותו. טעם הדבר: העירייה היתה ערה לכך שמדובר במרצפות ישנות ושקיימת אפשרות שיווצרו במקום מפגעים בשל שחיקת המרצפות הישנות ושינויי הגובה שנוצרו ביניהן, אך בחרה שלא לתקן את המפגעים משום שהתכוונה לערוך בעתיד שיפוץ כללי ברחוב. עמד על כך מר יובל אוזן, העד מטעם העירייה, שהעיד כי מדובר ב" מרצפת שבורה וריצוף מאוד ישן. זה ריצוף 45 כך הוא נקרא. היום כבר לא עובדים איתו ... רואים לכל אורך הרחוב אין סימטריה ... המפגע הזה קיים פה ויכול להיות במקומות אחרים. אי אפשר להקפיד שכל מרצפת תעמוד ישר... מדובר במדרכות של 40 שנה בעייפות חומר ובבלאי ובשינוי מזג האוויר וטבע". בהמשך הסביר כי גם לו היה יודע על המפגע לא היה מתקנו שכן " יש רחובות שנכנסים לפרויקט. למעט מפגע חמור שמתקנים, אם יש פרויקט מחכים ולא מתקנים". הנה-כי-כן, העירייה ידעה כי מדובר בריצוף ישן שהתבלה והיה עליה לצפות כי יווצרו מפגעים וכי מפגע שאינו מתוקן מסכן הולכי רגל ועלול עלול להוביל לתאונות. משבחרה שלא לתקן את האזור ואף לא לקיים תיקונים ארעיים לשיפור המפגע הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי הנפגעת וגרמה לנזק.

נמצא אפוא כי העירייה התרשלה והיא נושאת באחריות לתאונה.

8.      רשלנות תורמת: ב"כ העירייה הדגיש בחקירתו ובסיכומיו את העובדה שהנפגעת צעדה במסלול המוכר לה היטב, באור יום ובמזג אוויר קייצי. עוד הודגש כי הנפגעת לא דווחה על המפגע לפני התאונה וגם לא אחריה. כל אלה משמיעות לטעמו אשם תורם משמעותי של הנפגעת. כפי שהובהר לעיל, אף שמדרכה אינה סטרילית היא אמורה להיות בטוחה ולא ניתן לצפות מהולכי רגל כי יתמקדו באיתור מפגעים בקרקע, בעיקר מפגעים שאינם בולטים יתר על המידה. עם זאת, יש לצפות לזהירות מסוימת של הולך הרגל, בוודאי כאשר מדובר במסלול מוכר היטב, ובמדרכת אבנים ישנה שיש בה שיבושים מעצם טיבעה. לעניין זה אציין כי הנפגעת בעדותה ציינה - כפי שציין גם העד מטעם העירייה - כי היתה ערה לכך שבמדרכה זו היו מפגעים רבים בשל המרצפות הישנות ומכאן שהיה עליה להזהר בצעידתה. בשקלול הנסיבות מכאן ומכאן ראיתי להעריך תרומת רשלנותה של הנפגעת, בשיעור של 10%.

שאלת הנזק

9.      הנפגעת, ילידת 24/7/42 (כבת 61 במועד התאונה, וכיום כבת 69), עבדה עד לתאונה כמטפלת בילדים. שכרה ערב התאונה עמד על 2,500 ש"ח, משוערך להיום - 2,985 ש"ח. 

10.  בעקבות התאונה שברה המוסדת את כתפה השמאלית ונגרם לה קרע בגיד.

נכות רפואית

11.  ועדה רפואית של המוסד קבעה לה נכויות זמניות כדלקמן: